מנהיגות ולמידה במאה העשרים ואחת 

מנהיגות ולמידה במאה העשרים ואחת

המאה העשרים ואחת הינה דינאמית תובענית ומהירה. תקופה זו מאלצת את הארגון והפרט להתמודד עם שינויים מהירים ותכופים. על מנת להצליח בתקופה כה תובענית עלינו ללמוד לשלב מיומנות שונות המותאמות לרוח התקופה ודרישותיה .

מטרת הלמידה במאה העשרים ואחת הינה להעניק לתלמידנו את הכלים ללמידה ולהתמודדות עם העולם החדש. בעידן זה תפקיד המורים משתנה. בעוד בעבר המורה היווה את מקור  הידע והסמכות , כעת המורים הופכים למנחים התומכים בלמידה ומכוונים להבנה עמוקה, לפתרון בעיות ולפיתוח לומד עצמאי המאמין ביכולותיו להתמודד ולעבד את הידע הרב והזמין.

מנהיגות חינוכית הינה משמעותית ביותר בעת זו , להצלחה ולפיתוח מסוגלות עצמית של התלמיד . למושג מנהיגות קיימות מספר הגדרות, מרביתן קושרות בין יכולת המנהיג להשפיע ,להניע ולאפשר לאחרים לתרום לאפקטיביות ולהצלחה של הקבוצה, הארגון, המשפחה  והקהילה.האוס (1990) מציין כי מנהיג הוא זה היכול לבנות גשר מההווה לעתיד ראוי יותר, ולהניע אנשים לעבור את הגשר הזה ולממש את העתיד הראוי הזה.

בירנבוים (2004) כותב כי על מנת להוביל למידה משמעותית בעת זו, על המורים להיות בעצמם לומדים בעלי הכוונה עצמית לאורך חייהם המקצועיים. על המורים להאמין במסוגלותם של כל התלמידים להצליח, לגלות רגישות, להנעים בהליכותיהם, להיות סובלניים , עליהם גם לגלות גמישות מחשבתית והתנהגותית, להיות פתוחים להתנסויות חדשות ובעלי יכולת להתמודד עם שינויים ומצבי אי ודאות  .

הדיאלוג ככלי משמעותי למנהיגות חינוכית במאה העשרים ואחת

 מוסדות חינוך פורמאליים ובלתי פורמאליים מכירים בחשיבותו של הדיאלוג המכבד כגורם מכריע על תפקידו של המורה להוביל ולהנהיג את התלמידים ללמידה עצמאית ולפיתוח מסוגלות עצמית בלמידה. שור ופיירה מציינים כי אומנותם של המורים מתבטאת ביכולתם לשתף ולנהל שיחה, ובתנאי שדיאלוג זה יהא ביטוי אותנטי של תקשורת בין שני השותפים למעשה החינוכי ולא תכסיס פדגוגי. (שור ופריירה 1990 מתוך שבירו-שפריר 2007).

 מורים המיומנים בדיאלוג מעצים, ללא שיפוט יוצרים הצלחות בלמידה ובמעגלי החברה והמשפחה ,בעוד התלמידים רואים בו מקור ראוי לסמכות והערכה.